<h1>שאילתות פרשת אמור שאילתא ק"ח</h1>
<h2>דף כז.</h2>
ואילו תרומה דאיערב בחולין אי איכא מאה חולין וחד תרומה שקיל חד גריוא מנהון ואמר האי דתרומה והנך משתרו לזרים ולטמאים ואי לא לא והני מילי בתרומת הארץ אבל בתרומת חוצה לארץ כי איכא תרי דחולי וחד דתרומה מיבטלא ולא צריכה העלאה [בכורות כ"ז.] דאמר שמואל תרומת חוצה לארץ מיבטלא ברוב ואוכלה רבה מבטל לה ואכיל לה בימי טומאתו [שם] רב הונא בריה דרב יהושע כי מיתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי נטלי דחולי וחד דתרומה מיכן ואילך שקיל חדא ושתי ואמר הנך דפיישן דחולי נינהו והדר רמי חדא דתרומ' אבל וודאי מיקמי דלישקול חדא הנך כולהו דחולי ומירמא בהו תרומה לא. ברם צריך לומר לענין טומאה מי אקילו רבנן בתרומת חוצה לארץ או לא מי אמרינן לענין בטול ברוב הוא דאקילו רבנן דתרומת ארץ ישראל נמי מדאורייתא בטלה ברוב אבל לענין טומא' לא או דילמא כי היכי דאקילו רבנן בביטולא אקילו נמי לענין טומאה ת"ש [בכורות שם נדה ל"ב.] דאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שטומאה יוצאה עליו מגופו הני מילי באכילה אבל בנגיעה לית לן בה מדקאמרינן באכילה אסורה [בכורות שם] אמר רבינא הילכך נדה קוצה לה חלה משום דבנגיעה לא אסירה וחלת חוצה לארץ אכיל לה כהן קטן דלא חיישינן לטומאה יוצאה עליו מגופו ואף מאן דטביל לקריו והיכא דליכא טהור מפרשא קליל ושדיא לתנורא כי היכי דליפטרא לה עיסה ומפרשה אחריתי דלא תיתנשי אוריתא דחלה ואכיל לה אפילו טמא מר זוטרא משמיה דרב ששת אמר טמא טובל ואוכל בתרומה לערב ולית הילכתא כוותיה והלכתא כשמואל.
